ניקולה טסלה

האיש שהביא את האור

בחדר 3327 המעומעם של מלון ניו יורקר, ישב אדם קשיש וגבוה ליד החלון והביט באורות העיר הגדולה שהוא עצמו עזר להאיר. ניקולה טסלה, האיש שאלף את הברק והעניק לאנושות את זרם החילופין, חי את שנותיו האחרונות כמו רוח רפאים בתוך המאה ה-20. בחוץ, שלטי הניאון וחוטי החשמל הזועפים היו עדות לגאונותו, אך בפנים שררו רק שתיקה והמיית יונים פצועות שטיפח. החרטה שלו הייתה על כך שהיה ממוקד מדי בחזיונות העתיד שלו ונטש את עולם העסקים, מה שאפשר לאחרים להתעשר מהמצאותיו ולהשאיר אותו חסר כל.

מלחמת הזרמים

הקריירה של טסלה אופיינה במאבק קשוח מול תומאס אדיסון כדי להוכיח כי זרם החילופין (AC) הוא השיטה הבטוחה והיעילה להולכת חשמל למרחקים ארוכים. הוא ניצח במאבק זה, והאיר את התערוכה העולמית של שיקגו ב-1893. אך טסלה מעולם לא היה איש עסקים; הוא היה חולם. ברגע של נדיבות היסטורית, הוא קרע את חוזה התמלוגים שלו עם ג'ורג' וסטינגהאוס כדי להציל את החברה מפשיטת רגל, ובכך ויתר על הון של מיליארדי דולרים.

מגדל החלומות השבורים

הפרויקט השאפתני ביותר של טסלה היה מגדל וורדנקליף - מתקן ענק שנועד להעביר אנרגיה ומידע באופן אלחוטי ובחינם לכל רחבי הגלובוס. הוא דמיין עולם שבו האנרגיה חופשית ונגישה לכל אדם. אך כאשר נותני החסות שלו, ובראשם ג'.פ. מורגן, הבינו שלא ניתן יהיה להציב "מונה" ולגבות תשלום על חשמל אלחוטי חופשי, הם הפסיקו את המימון. הפרויקט קרס, ויחד עמו גם רוחו של טסלה.

הבדידות של הגאון

עם השנים, נסוג טסלה אל תוך עולם פנימי משלו, מבודד מן החברה ומנוהל על ידי הרגלים נוקשים והפרעות קומפולסיביות שהלכו והחמירו. הוא הפך לאובססיבי למספר שלוש, סירב לשהות בחדרי מלון שאינם מתחלקים בשלוש ודרש 18 מפיות בכל ארוחה. הוא טען כי פיתח "קרן מוות" שתוכל לסיים את כל המלחמות, אך הצבא התייחס אליו בביטול.

היונה הלבנה

בשנותיו האחרונות והבודדות, חבריו היחידים של טסלה היו יוני הרחוב של ניו יורק. הוא טען כי יצר קשר רגשי מיוחד עם יונה לבנה אחת, ואמר כי אהב אותה "כפי שגבר אוהב אישה". כשמתה היונה בזרועותיו לילה אחד, הרגיש טסלה כי האור שלו כבה. חרטתו הגדולה הייתה שלא הצליח להשלים את רעיונותיו השאפתניים ביותר לשחרור האנושות משיעבוד האנרגיה, והידיעה שהעולם העדיף את הרווח הכספי על פני הקדמה המדעית הטהורה.