הפציפיסט שחימש את העולם
"אילו ידעתי שהגרמנים לא יצליחו לפתח פצצת אטום, לא הייתי עושה דבר."
מכתבו לנשיא רוזוולט הניע את פרויקט מנהטן, ושינה מן היסוד את מהלך ההיסטוריה האנושית על ידי הכנסת העולם לעידן הגרעין - כוח שהוא בילה את שארית ימיו בניסיון לרסן.
ברחובותיה השקטים והעמוסים בעלים של פרינסטון, איש זקן עם שיער לבן פרוע ובלי גרביים נהג ללכת לעיתים קרובות שקוע בהרהורים עמוקים. בעיני הציבור, הוא היה הסמל החי של הגאונות האנושית. אך במסדרונות הפרטיים של מוחו, הוא נרדף על ידי כובדה של משיכת קולמוס אחת. החרטה הגדולה ביותר של אלברט איינשטיין לא הייתה טעות מתמטית או תיאוריה כושלת, אלא בחירה שנולדה מתוך אימה מוחלטת.
בקיץ החם של שנת 1939, כאשר צלליו של הרייך השלישי החלו להימתח ברחבי אירופה, איינשטיין קיבל החלטה גורלית. בעידודם של חבריו הפיזיקאים לאו סילארד ויוג'ין ויגנר, הוא חתם על מכתב לנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. זו הייתה אזהרה שגרמניה הנาצית עשויה להיות על סף חימוש האטום, ולחשוף כוח הנעול בתוך עצם מרקם החומר - כוח שאיינשטיין עצמו הגדיר עם הנוסחה E=mc². הפנייה הייתה שארצות הברית תאיץ את מחקר הגרעין שלה לפני שהתהום תבלע את העולם. חתימה זו הפכה לזרז של פרויקט מנהטן.
למרבה האירוניה, איינשטיין מעולם לא עבד על הפצצה בעצמו; הממשלה שהזהיר מנעה ממנו סיווג ביטחוני, תוך ציון נטיותיו הפציפיסטיות וקשריו הפוליטיים ה"רדיקליים". עם זאת, כאשר הגיעו החדשות על החורבן בהירושימה ונגסאקי בשנת 1945, הוא הרגיש את הנטל של כל חיים שכבו בהבזק של שמשות מלאכותיות. "אוי לי", לחש על פי הדיווחים למזכירתו. האיש שבילה את חייו בחיפוש אחר ההרמוניה האלגנטית של היקום סיפק בשוגג את המפתח להשמדתו הפוטנציאלית. הוא ראה את המשוואות שלו, שפעם נועדו להסביר את הכוכבים, משמשות להחרבת ערים.
העשור האחרון לחייו היה מאבק בלתי פוסק לתיקון המסלול. הוא הפך לתומך נלהב לשלום עולמי, פירוק נשק גרעיני והקמת ממשלה עולמית שתנהל את הזוועות שעזר לעורר. הוא כינה את מכתבו לרוזוולט כ"טעות הגדולה ביותר" של חייו. בעבודה קדחתנית עם ברטראנד ראסל, הוא חיבר את מניפסט ראסל-איינשטיין, המדגיש את האיום הקיומי שנשק אטומי מהווה לשרידות האנושות. הוא הבין שהאור שעזר להביא לעולם הטיל צל שלעולם לא יימחק לחלוטין.
איינשטיין הלך לעולמו עם עט בידו, עדיין מחפש תיאוריית שדה מאוחדת שתיישב את כוחות היסוד של הטבע. הוא השאיר אחריו עולם החי תחת הצל הקבוע של "טעותו הגדולה", תזכורת לכך שגם לתגליות המבריקות ביותר יכולות להיות השלכות הרודפות את יוצריהן עד נשימתם האחרונה. הוא מת לא רק כמדען, אלא כשומר מלא חרטה של אש שמעולם לא התכוון שתשמש לאפר.
אלברט איינשטיין (1879-1955) היה פיזיקאי תיאורטי יליד גרמניה שעבודתו עיצבה מחדש את הבנתנו את היקום. הוא פיתח את תיאוריות היחסות הפרטית והכללית ותרם משמעותית למכניקת הקוונטים.
נולד באולם, שבממלכת וירטמברג באימפריה הגרמנית.
פרסם ארבעה מאמרים פורצי דרך, כולל תורת היחסות הפרטית ו-E=mc².
זכה להכרה עולמית על תרומתו לפיזיקה התיאורטית.
חתם על המכתב לרוזוולט, מעשה שכינה מאוחר יותר טעותו הגדולה ביותר.
נפטר בפרינסטון, עבד על תיאוריית השדה המאוחדת עד הרגע האחרון.
יחסות כללית (1915): תיאוריית כבידה מהפכנית המתארת את מרקם המרחב-זמן.
מכתב איינשטיין-סילארד (1939): המסמך ההיסטורי שהזהיר את ארה"ב מפני האפשרות של נשק אטומי ושינה את העולם לנצח.
תיאוריית השדה המאוחדת: שאיפת חייו שלא הושלמה ליישב את כוחות היסוד של הטבע למשוואה אלגנטית אחת.
פרס נובל לפיזיקה (1921): הוענק על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי.
מדליית קופלי (1925): העיטור הגבוה ביותר של החברה המלכותית על עבודתו בתחום היחסות.
איינשטיין הוא מילה נרדפת ל'גאונות'. תרומתו המדעית היא הבסיס לפיזיקה המודרנית, מטכנולוגיית GPS ועד להבנתנו את החורים השחורים. מעבר למדע, מורשתו היא של פציפיזם בלתי מתפשר.
נפטר ב-18 באפריל 1955 בפרינסטון, ניו ג'רזי, לאחר שסבל ממפרצת באבי העורקים הבטני. הוא סירב לניתוח ואמר: 'אני רוצה ללכת מתי שאני רוצה. זה חסר טעם להאריך את החיים באופן מלאכותי.'