יוסיף סטלין

בדידותו של האיש מהקרמלין

בלילות הארוכים בקרמלין, מוקף במפות צבאיות ובדוחות צנזורה, ישב אדם נמוך קומה ועישן את המקטרת שלו בשתיקה. יוסיף סטלין, "איש הברזל" של ברית המועצות, שלט על שישית מהעולם בכוח רצון חסר רחמים ובחשדנות חולנית. הוא מחק את יריביו, בנה מחדש אימפריה והביס את הנאצים. אך החרטה הגדולה שלו, כפי שתועדה על ידי מקורביו ומשפחתו, הייתה הפרנויה ההרסנית שהרחיקה ממנו כל אדם אהוב, והבדידות המוחלטת שבה מצא את עצמו בסוף ימיו, כשהוא מפחד אפילו מהרופאים של עצמו.

התיעוש והקולקטיביזציה

סטלין עלה לשלטון לאחר מותו של לנין והוביל תהליך מזורז של תיעוש וקולקטיביזציה כפויה. הוא הבין שברית המועצות מפגרת אחרי המערב ודרש לסגור את הפער בתוך עשור. התוצאה הייתה צמיחה תעשייתית אדירה, אך גם אסון הומניטרי נורא, כולל הרעב הגדול באוקראינה (הולודומור). הוא ראה בבני אדם חומר גלם לבניית המדינה הסוציאליסטית.

הטיהורים הגדולים והחשדנות

הפרנויה של סטלין הגיעה לשיאה בשנות ה-30 עם "הטיהורים הגדולים". הוא הורה על מאסרם והוצאתם להורג של מיליוני אזרחים, מנהיגי מפלגה וקציני צבא בכירים שנחשדו בחוסר נאמנות. אפילו בנו הבכור, יקוב, נפל בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, וסטלין סירב לעסקת חילופי שבויים עבורו בטענה ש"אין לי בנים בשבי", מה שהוביל למות הבן במחנה ריכוז. החרטה שלו הייתה הידיעה שהרס במו ידיו כל שמץ של אמפתיה משפחתית.

הניצחון והמחיר

סטלין הוביל את הצבא האדום לניצחון מזהיר על פלישת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ניצחון שקיבע את מעמדו כמנהיג היסטורי עולמי. אך המחיר היה עצום - למעלה מ-20 מיליון הרוגים סובייטים. לאחר המלחמה הוא המשיך לשלוט ביד רמה, כשהוא מקים את "מסך הברזל" ומפתח נשק גרעיני כדי להתמודד עם המערב, אך מבחינה פנימית הוא הפך מבודד וחשדן עוד יותר.

הסוף השקט של הדיקטטור

במרץ 1953, שכב סטלין חסר אונים על רצפת הדאצ'ה שלו לאחר שסבל משבץ מוחי. שומריו פחדו להיכנס לחדרו ללא אישורו, והרופאים חששו להעניק לו טיפול רפואי הולם בשל "משפט הרופאים" שהחל לנהל נגדם קודם לכן. הוא מת בודד, מוקף בפקודים שפחדו ממנו וחיכו למותו. מורשתו נותרה קרועה בין הישגיה התעשייתיים והצבאיים של ברית המועצות לבין הזוועות הבלתי נסלחות שחולל נגד בני עמו.